Гейзель Зеев(Владимир)

הלו!.. כן, אני... מה?!!
זה לא זמן הבדיחות...
אני? למה מופתע?
דווקא שמח מאוד.
חכי, אמצא גפרורים.
מאה שנים... או יותר?
אמרתי: "מאה שנים"!
לא, אני לא ממהר...
טלפון בקצה שולחנה,
טלפון סלולארי אצלי –
זה הסתיו, זה סוף העונה,
רק עלים יבשים נופלים...

מה אצלנו נשמה?
לווינים התגרשו,
מה פתאום מלחמה?!!
אלקס – אלוף באושו...
בת נולדה לרבקה,
איש איש בדרכו הולך:
מוניתי לראש מחלקה,
נו – ספרי, מה אצלך?
טלפון בקצה שולחנה...

תגידי, שמעתי גם...
ומי הוא, אם זה לא סוד?
קצין בחיל הים!
גבר החלומות...
בן? מזל טוב! איך קראת?
תודה. זה מדהים...
בקיצור – מאושרת את?
הסתדרו החיים?
טלפון בקצה שולחנה...

- Слушаю... Да... Алло!..
Что за шутки с утра?
Я, почему удивлен?
Я даже очень рад.
Я даже закурю.
Здравствуй, прошло сто лет.
Сто лет прошло, говорю.
Я не спешу, нет.

Припев: Телефон-автомат у нее,
       Телефон на столе у меня.
       Это осень, это жнивье.
       Талый снег вчерашнего дня.

- Что у нас за дела?
Да как-то все разбрелись.
Верочка родила.
Славины развелись.
Я получил отдел.
Санька съездил в Париж.
Все в суматохе дел...
Ну, а ты что молчишь?

Припев.

- А правда, что говорят?
А кто он, коль не секрет?
А-а, военный моряк,
В общем, жгучий брюнет.
А сына как назвала?
Спасибо. Не ожидал...
Значит, жизнь удалась?
Все прошло без следа?

Припев.

1967