Гонтарь Геннадий

תם הזמן לויכוחים ומלל,
מבטים מאוכזבים וכעס.
שם בים האגדי הסמל –
בריגנטינה מרימה את המפרש.


רב חובל – הוא מחכה עדיין
לעלות אותנו לסיפון.
אז נפתח בקבוק ישן של יין
ונפליג מבלי לדעת כיוון.


כן, נרים כוסות לכבוד האומץ
ולרוח ים ושוטטות !
תחת דגל החרות שב קומץ
גיבורים מסיפורי ילדות.


בשמחה, בעצב ובסבל
רק זיכרו, שמעולם לא נָס
שם, בים האגדי הסמל –
בריגנטינה מרימה את המפרש.   

Надоело говорить, и спорить,
И любить усталые глаза...
В флибустьерском дальнем синем море
Бригантина поднимает паруса...

Капитан, обветренный, как скалы,
Вышел в море, не дождавшись нас...
На прощанье подымай бокалы         
Золотого терпкого вина.            

Пьем за яростных, за непохожих,
За презревших грошевой уют.
Вьется по ветру "веселый Роджер",   
Люди Флинта песенку поют.         

Так прощаемся мы с серебристой,
Самою заветною мечтой,
Флибустьеры и авантюристы,         
Братья по крови горячей и густой.   

И в беде, и в радости, и в горе
Только чуточку прищурь глаза, -
В флибустьерском дальнем синем море
Бригантина поднимает паруса.      

1937