Штерн Юрий

אני כבר לא שייך לכאן…
יורד, יוצא לרחוב בנאלי,
שוחה במטרו עם כולם.
הכל מוכר, הכל חיכה לי -
אבל אני כבר לא מכאן.

אותו פנקס ישן נושן,
אותם קולות מהשפופרת:
" אני זוכר…" – "אני זוכרת…"
אבל אני כבר לא מכאן.

חלמתי – או עבר הזמן?
בזיכרונות אני שקעתי.
שתיתי. קמתי.    ויצאתי.
הרי אני כבר לא מכאן.

А я здесь больше не живу…
Спускаюсь,
               выхожу из дома,
Толпой несом,
в метро плыву.
Все так привычно, так знакомо.
Но я здесь больше не живу.

Записки старые не рву,
Звоню -
               все те же две копейки,
И голос той же канарейки.
Но я здесь больше не живу.


Не уж-то это наяву?
Я в жизнь,
               как в память, погружаюсь.
С друзьями пью.
                      Встаю.
                                 Прощаюсь.
Ведь я здесь больше не живу.

Москва 1989