Рудин Леонид

                        צברית

הזמן המתוק – הוא חולף כמו מטבע ביד זרה,
הגבול הקרוב משדר סימני מלחמה.
את כאן – בעלת המקום, החיילת, הנערה,
הצברית עם תת-מקלע, - יפה וקסומה.

הלחי שלך שזופה, המבט – שובב,
האופי מפגין עצמאות, מרושל וחופשי
ה"עוזי" שחור על כתף, - בשלווה, בכיף
היהודיה מייצגת אדמת שורשים.

צמודות התמונות בנפשי: העבר בוער.
בארץ צפונית, שנלחמתי כנגד אויב,
נפלו חבריי, בחורים ובנות. ותמיד הנר
מדליק לזכרם באביב, ושורף הכאב.

חיילת זרה, הפגישה הזו לא אשכח,
בארץ קדושה ,לוחמת, שואפת שלום,
שומרת על שקט בכל העולם, מלאך –
הצברית, שלשלומה אתפלל מהיום.

Оригинальный текст на русском:

Сладкое бремя, глядишь, обернется копейкою:
кровью и порохом пахнет от близких границ.
Смуглая сабра с оружием, с тоненькой шейкою
юной хозяйкой глядит из-под черных ресниц.

Как ты стоишь... как приклада рукою касаешься!
В темно-зеленую курточку облачена...
Знать, неспроста предо мною возникли, хозяюшка,
те фронтовые, иные, м о и времена.

Может быть, наша судьба, как расхожие денежки,
что на ладонях чужих обреченно дрожат...
Вот и кричу невпопад: до свидания, девочки!
Выбора нет! Постарайтесь вернуться назад!...