Ейни Лиор

          צרה

הצרה הומה סביבה
עלי שלג עצובה
מתבקע פתאום הקרח נשמתה פרחה
צללה כמו אבן שן
הצרה עמקה מים
נאחזה בשוניות מאותו היום

מאותו יום הצרה
מבקשת מטרה
כל היום שמועות ורכילויות פורחות כך סתם
היא לא מתה זאת צפה
רק עץ הצפצפה
שנותר מעט נבוך התחיל בברוש | כי ראה איך שצפה עץ הצפצפה

מי ילחש לה את הרז
מי לאהובה רמז
מי מהם הסגיר פטפט מי טפטף הסוד
ומפני שהוא אהב
הוא חיפש אותה עכשיו
ואיתו כך יד ביד הצרה תצעד

מצאה שם אהובה
עלי שלג עצובה
לעוקף נשא אותה ודהר קלות
הצרה בה התכנסה
אהובך מיד ייסע
נותרה היא כה בדד עם צרה לעד

Я несла свою Беду
По весеннему по льду.
Надломился лед - душа оборвалася,
Камнем под воду пошла,
А Беда, хоть тяжела, -
А за острые края задержалася.

И Беда с того вот дня
Ищет по свету меня.
Слухи ходят вместе с ней с Кривотолками.
А что я не умерла,
Знала голая ветла
Да еще перепела с перепелками.

Кто ж из них сказал ему,
Господину моему, -
Только выдали меня, проболталися.
И от страсти сам не свой,
Он отправился за мной,
А за ним - Беда с Молвой увязалися.

Он настиг меня, догнал,
Обнял, на руки поднял,
Рядом с ним в седле Беда ухмылялася...
Но остаться он не мог -
Был всего один денек,
А Беда на вечный срок задержалася.

1972