חששת לשווא מאהבתי,
היא לא כזאת חזקה.
הספיק לי פשוט במבטי
לתפוס את צל מבטך.
ואם הלכת אל אחרות
או סתם לאיזה מקום אחר,
הספיק לי את מעילך לראות
פשוט תלוי על מסמר.
וכשעזבת עם רוח בר
אל יום חדש שקרא לך,
הספיק לי מסמר שבקיר נשאר
ובו זיכרון מעילך.
ימים זורמים וחולפים מהר,
רוחות, גשמים וסופות.
הו כמה נורא זה שהמסמר
נפל ואיננו עוד.
כל יום אתמול בא במקום מחר,
רוחות, גשמים, רעמי ברקים...
הספיק לי סימן קטן שנשאר
אצלי על גבי הקיר.
וכשעל גבי הסימן הקטן
צבּע זקן העביר מכחול,
הספיק לי לזכור שהסימן
נראה עדיין אתמול.
חששת לשווא מאהבתי,
היא לא כזאת חזקה.
הספיק לי פשוט במבטי
לתפוס את צל מבטך.
ובכל רוח לחוש בדם
שמחת תופים, בכי כינורות...
ומה אני מרוויחה מזאת -
אתה לא תבין לעולם.
Любви моей ты боялся зря
- Не так я страшно люблю.
Мне было довольно видеть тебя,
Встречать улыбку твою.
И если ты уходил к другой,
Иль просто был неизвестно где,
Мне было довольно того,
что твой Плащ висел на гвозде.
Когда же, наш мимолетный гость,
Ты умчался, новой судьбы ища,
Мне было довольно того, что гвоздь
Остался после плаща.
Теченье дней, шелестенье лет,
Туман, ветер и дождь.
А в доме события - страшнее нет:
Из стенки вынули гвоздь.
Туман, и ветер, и шум дождя,
Теченье дней, шелестенье лет,
Мне было довольно, что от гвоздя
Остался маленький след.
Когда же и след от гвоздя исчез
Под кистью старого маляра,
Мне было довольно того,
что след Гвоздя был виден вчера.
Любви моей ты боялся зря.
Не так я страшно люблю.
Мне было довольно видеть тебя,
Встречать улыбку твою.
И в теплом ветре ловить опять,
то скрипок плач, то литавров медь...
А что я с этого буду иметь,
Того тебе не понять.