עיניה – שמי סתיו בלי כל חסד של אור.
בלי אש. בלי רוחות לוהטים.
מכביד ומחניק צִביונם האפור -
הן כך היא אוהבת אותי.
שלום לך! ילך לו כל איש לדרכו.
ריקה וּנְצורה נִשמתי.
מזמן לפנינו רק חושך וקור -
הן כך היא אוהבת אותי.
הייתי סובֵב ומרחיק בכבוד,
עטוף בקיפאון שתיקתי.
אך, כמו במשמַר, כחייל אעמוד -
הן כך היא אוהבת אותי.
Глаза, словно неба осеннего свод,
и нет в этом небе огня,
и давит меня это небо и гнет -
вот так она любит меня.
Прощай. Расстаемся. Пощады не жди!
Всё явственней день ото дня,
что пусто в груди, что темно впереди -
вот так она любит меня.
Ах, мне бы уйти на дорогу свою,
достоинство молча храня.
Но, старый солдат, я стою, как в строю...
Вот так она любит меня.