המחתרת שלי בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי. הַמַּחְתֶּרֶת שֶׁאֵין בָּהּ מְשׂוֹא-פָּנִים; מַחְתֶּרֶת הַבְּנוּיָה לֹא לְפִי הַכְּלָלִים: אֵין הֲנָחוֹת לְמַהַפְּכָנִים. מַהַפְּכָנִים מְקַפְּלִים מִטְרִיּוֹת, נִכְנָסִים גְּלוּיוֹת לְחַדְרֵי-סִפְרִיָּה; חוֹלְקִים הֲזָיוֹת עִם סִפְרֵי-פֵיוֹת – כָּל אֶחָד דּוֹן קִישׁוֹט, כָּל אַחַת שִׁלְגִּיָּה. מַהַפְּכָנִים לְבוּשִׁים בְּרִשּׁוּל, מִסִּפְרֵי-בִּשּׁוּל קוֹרְאִים מַטְעָמִים. אֲנָשִׁים מַקְסִימִים – וַאֲנִי חָתוּל. חָתוּל שָׁחֹר הַחוֹצֶה יְקוּמִים.
בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי: הַיְּחִידָה שֶׁנּוֹצְרָה לְשַׁלֵּב אֶת חִסּוּל הָעֶלְבּוֹן וְלֹא הַמַּעֲלִיב, וְסִלּוּק כְּאֵבִים בְּלִי לִזְרֹעַ כְּאֵב. מַהַפְּכָנִים מַזְכִּירִים נִשְׁכָּחוֹת, מְקַיְּמִים הַבְטָחוֹת שֶׁנָּתְנוּ אֲחֵרִים; לֹא הַרְבֵּה מְדַבְּרִים – וְעוֹשִׂים פָּחוֹת. אוֹסְפִים כֹּחוֹת. בְּעִקָּר שָׁרִים. מַהַפְּכָנִים לֹא עוֹסְקִים בְּרִגּוּל. לֹא עוֹמְדִים מִמּוּל. פָּשׁוּט קַיָּמִים. אֲנָשִׁים לֹא-דוֹמִים. וַאֲנִי חָתוּל. חָתוּל שָׁחֹר הַחוֹצֶה יְקוּמִים.
בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי! בֹּאוּ, כָּל מִי שֶׁגִּלָּה לְבָד שֶׁהַחֶדֶר הַיָּחִיד אֲשֶׁר אֵין בּוֹ צְלָלִים הוּא חֶדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹשֶׁךְ מֻחְלָט. לֹא נִצְבַּע בְּלָבָן כָּל כֶּתֶם שָׁחֹר. לֹא נִשְׁכַּב עַל הַחֹל לִפְנֵי בֹּא הַשָּׁעָה. אֲנִי לֹא מַבְטִיחַ קְרִיאוֹת נִצָּחוֹן, אַךְ נִמְצָא, לְפָחוֹת, נֶחָמָה בַּיְּדִיעָה. וְכֻלָּנוּ נַכִּיר זֶה אֶת זוֹ בַּפָּנִים – בָּנוֹת וּבָנִים, נֶחְבָּאִים לַכֵּלִים... וְנִחְיֶה לְתָמִיד. וּבְרוּכִים הַבָּאִים.
בְּרוּכִים הַבָּאִים לַמַּחְתֶּרֶת שֶׁלִּי.
1995
|